ניל דיאמונד כתב את השיר הזה. הוא זכה ללהיט הגדול הראשון שלו ב -1966 עם 'Cherry, Cherry', שמשך את תשומת ליבו של דון קירשנר, שחיפש חומר עבור The Monkees. קירשנר נמכר ב- 'I'm A Believer', ובמסגרת העסקה איפשר ליהלום להקליט גם את השיר. גרסתו של דיאמונד שוחררה באלבומו מ -1967 רק בשבילך . גרסת ה- Monkees נהנתה מחשיפה בסדרות הטלוויזיה שלהם.
זה היה הסינגל השני של The Monkees, אחרי 'הרכבת האחרונה לקלארקסוויל'. הוא שוחרר במהלך העונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה שלהם.
הקופים שרו על זה, אבל לא ניגנו בכלים. המפיקים השתמשו במוזיקאי סשן מכיוון שלא היו משוכנעים שהקופים יכולים לנגן כמו להקה אמיתית. זו הפכה לנקודת מחלוקת עצומה, כשהחבורה נלחמה לנגן שירים משלהם.
מתופף הקופים מיקי דולנץ שר על זה את ההובלה. דולנץ טיפלה גם בשירה מובילה ב'פליינסיי וואלי סאנדיי ',' מרי מרי 'ו'(אני לא שלך) סטפן' סטון '.
ניל דיאמונד התכוון להקליט את השיר על ידי אמן הקאנטרי אדי ארנולד, והופתע כאשר מנהל התקליטים, דון קירשנר, העביר אותו במקום זאת ל- The Monkees.
הגיטריסט של הקופים מייקל נסמית 'לא האמין שזה יהיה להיט, והתלונן בפני המפיק ג'ף בארי,' אני כותב שירים, וזה לא להיט '. ג'ף בארי אסר עליו את האולפן בעוד שמיקי דולנץ הקליט את השירה המובילה שלו.
גרסת כיסוי של Smash Mouth הוצגה בסרט משנת 2001 שרק והלך למספר 25 בארה'ב. דיאמונד כתב את השיר 'You Are My Number One' לאלבום הבא של Smash Mouth. לינדה - אודנארדה, בלגיה
מוג'ו המגזין יולי 2008 שאל את ניל דיאמונד אם הוא מתרעם על כל ההצלחה של הקופים עם השיר הזה בתקופה שבה קריירת ההקלטות שלו פחות הצליחה. הוא השיב: 'התרגשתי, כי בלב הייתי עדיין כותב שירים ורציתי את השירים שלי במצעדים. זה היה אחד השירים שעומדים להיות באלבום הראשון שלי, אבל דוני קירשנר, שהיה מעסיק המוזיקה שלהם, שומע ברדיו את 'דובדבן, דובדבן' ואמר, 'וואו, אני רוצה אחד כזה עבור The Monkees! ' הוא התקשר למפיקים שלי, ג'ף בארי ואלי גריניץ ' -' היי, יש לילד הזה עוד? ' והם ניגנו לו את הדברים שחתכתי לאלבום הבא והוא בחר את 'I'm A Believer', 'A Little Bit You, A Little Bit You' ו- 'Look Out (Here Comes Tomorrow)', והיו להם כמה להיטי ענק. אבל ראש חברת התקליטים שלי התחרפן. הוא עבר את הגג כי הרגיש שנתתי מס '1 לקבוצה אחרת. לא יכול היה להיות אכפת לי כי הייתי צריך לשלם את שכר הדירה והקופים מכרו תקליטים ולא שילמו לי על התקליטים שלי '.
הסינגל היה בהזמנה מוקדמת של 1,051,280 עותקים והגיע לזהב תוך יומיים מיום יציאתו.
לזמר והיוצר הבריטי ולחבר מייסד Soft Machine רוברט וויאט היה מספר 29 בבריטניה בשנת 1974 עם גרסת כריכה אינטנסיבית . הביצוע שלו כלל את אנדי סאמרס (לימים 'המשטרה') על גיטרה, ותופים של ניק מייסון מפינק פלויד, שהפיק גם את ההקלטה.
וויאט סיפר ש מגזין שהוא רוצה להדגיש עם השער שלו. 'היה לי מאוד לא נוח עם מעריצים שאמרו 'המוזיקה שלך הרבה יותר טובה מכל מוזיקת הפופ הבנאליות'', אמר. ״זה נשמע כמו דבר סוציאליסטי להגיד אבל מוזיקת פופ היא המוזיקה של האנשים. זו המוזיקה העממית של העידן התעשייתי. אם אתה לא מכבד את התרבות הפופולרית. אתה לא מכבד אנשים, ובמקרה זה דעתך הפוליטית אינה בעלת ערך רב״.
לדולנץ יש זיכרונות כואבים מביצוע זה בסיבוב הופעות. ממש כואב. הוא אמר שבועי בידור בשנת 2016. ״אני זוכר הרבה חטופים של סיורים אז. בלתי יאומן. אין צגים. צורחת. צורחת, צורחת. [כששיחקנו את 'I'm a Believer'] לא יכולתי לשמוע את עצמי. פשוט הייתי צריך להתרחק. עד היום אני שר בעיניים עצומות, כי הייתי צריך לעצום את העיניים ולהכות את עצמי ברגל כדי לשמור על הזמן בתופים. הייתה לי חבורה גדולה. [צוחק] '
