השיר הזה עוסק בהתעללות בילדים. הוא מספר על ילד מבוהל שאסור לו לדבר על מה שעובר עליו.
בפרסומת הטלוויזיה השבדית משנת 1987 אמרה וגה: 'לפני כמה שנים ראיתי את קבוצת הילדים הזו משחקת מול הבניין שלי, והיה אחד מהם, ששמו היה לוקה, שנראה קצת שונה מזה הילדים האחרים. תמיד זכרתי את שמו, ותמיד זכרתי את פניו, ולא ידעתי עליו הרבה, אבל הוא פשוט נראה מבודד מהילדים האחרים שאראה אותם משחקים. והאופי שלו הוא מה שביססתי עליו את השיר 'לוקה'. בשיר הילד לוקה הוא ילד שעבר התעללות - בחיים האמיתיים אני לא חושב שהוא היה. אני חושב שהוא פשוט היה שונה״.
מדבר עם SongTalk במגזין, וגה הסבירה כי היא התחילה עם הכותרת של השיר הזה. היא תיארה כיצד כתבה את זה ואמרה: 'זה לוקח חודשים של סוג של אצבע במוחי, בזמן שאני מסתובב או עושה משהו אחר, זה בדיוק כמו בעיה שהמוח שלי חוזר אליה. זה מתנדנד. זה כאילו שאתה מנסה להשיג את הזווית הנכונה, וברגע שהזווית מגיעה, אני יכול לכתוב את השיר תוך שעתיים. כמו 'לוקה' לקח שעתיים. זה לקח חודשים של לחשוב על זה ולסדר את הזריקה, במובן מסוים. כאילו אם אתה משחק ביליארד ואתה רוצה לפנות את השולחן, אתה מסדר את כל זה, ואז אתה פשוט מכה בו והכל מתנקה. זה מאוד מספק, אבל זה לוקח חודשים של הכנה.
לא הייתי בטוח מה הדמות תגיד. ידעתי מה הבעיה של הדמות, אבל לא ידעתי איך לערב את המאזין. רציתי שזה יהיה מנקודת מבטו של אדם שעובר התעללות. עכשיו הבעיה שיש לאותו אדם היא שהוא לא יכול להגיד את זה. אז איך פותרים את הבעיה אם אינכם יכולים לומר אותה? איך אתה מערב את המאזין? ובכן, אתה מציג את עצמך: 'שמי לוקה.' ו'אני גר בקומה השנייה, אני גר ממך ', ולכן אתה מרתק את המאזין. 'אני חושב שראית אותי בעבר', אז אתה מתחיל להקשיב. אתה שואב את המאזין לעולם הזה עם מידע בסיסי ופשוט מאוד. ואז היא ממשיכה להציג את הבעיה מבלי לומר מה הבעיה. זו הייתה הבעיה שלי ככותב שירים: איך אני נותן את המידע הזה מבלי למסור אותו?
קל להפנות אצבע. קל לומר 'התעללות בילדים חייבת להיפסק' וכולם יודעים זאת '.
וגה כתבה את השיר הזה כשלוש שנים לפני שיצא באלבומה השני. הוא נכתב לפני אלבום הבכורה שלה, אבל וגה אמרה שהוא 'צריך קצת זמן עד שהוא ישקע בשקית השירים'.
יש הרבה דיסוננס לירי בשיר הזה, שכן הסיפור החריף של התעללות בילדים עומד בניגוד ללחן הקליט. הסבירה וגה SongTalk : 'כיוון שכיוונתי לנושא כה מורכב, כיוונתי לקו הפשוט ביותר להגיע לשם. מנגינות פשוטות, אקורדים שמחים. הרגשתי שאני חייב להנגיש את זה כי זה נושא כה אפל. אז יצאתי החוצה. אבל ניסיתי לכתוב גם בשפה של ילד. אז כנראה שזו הסיבה שזה עבד, כי זה כל כך נגיש״.
הסרטון ביים מייקל פטרסון ואשתו קנדס רקינגר, והוא השתמש בטכניקת אנימציה ניסיונית שהוציאו בסרטון פופולריות לסרטים של a-ha ' קח אותי . '
בשנה שלאחר מכן הוציאו 10,000 מניאקים את 'מה העניין כאן? , 'שהוא גם על ילד שהתעלל מסופר מנקודת מבטו של שכן.
בערך בזמן כתיבת הדבר הזה, וגה האזינה להרבה מוסיקה של לו ריד. 'התרשמתי מהדרך שבה הוא כתב על עולם אלים, והייתי צריך לחשוב איך לכתוב על נושא שאף אחד לא מדבר עליו', אמרה 2000 הטובים ביותר לגוגו . ״יום אחד הקשבתי לזה של לו ריד ברלין האלבום והכל יצא. התחלתי בערך בשתיים, עד השעה 4 סיימתי את כל השיר '. לא רק שזה נעשה, אלא שלא היו טיוטות גסות או מילים חלופיות; הוא נכתב בדיוק כפי שאנו שומעים אותו.
לפני שזה נחת בדידות עומדת , וגה הייתה מנגנת אותו מדי פעם לקהלים חיים אך הם מעולם לא אהבו את זה. ברגע שהם הבינו שהשיר עוסק בהתעללות בילדים, הוא גרם להם להיות עצובים ולא נוחים. כשהמנהל של וגה הציע שזה יכול להיות להיט, היא הייתה המומה. היא נזכרה: 'היה לנו ויכוח גדול והוא אמר,' אני חושב שזה שיר חשוב, זה שיר על התעללות. זה שנות ה -80 ואף אחד כבר לא כותב שירים על נושאים. מוזיקה שינתה את העולם״. ונלחמתי איתו ואמרתי, 'אני לא חושב שהמוזיקה שינתה את העולם', והוא באמת הרפה: 'סיימנו את מלחמת וייטנאם, אתה יודע, איך אתה יכול להגיד לי שמוזיקה לא שינתה דבר ? ' אז בסוף אמרתי, 'בסדר, דפק את עצמך'.
וגה גרה בקומת הקרקע של בניין הדירות שלה, כך שלוקה באמת התגורר ממנה למעלה. לבסוף פגשה אותו יום אחד במעלית.
זה שימש ב- קרצופים בפרק 2007 'החודש הטיפולי שלי'. הוא שימש גם ב- משפחת סימפסון בפרק 'מציאות נושכת' משנת 1997, כשהומר שר אותו בזמן נהיגה.
