הלהקה בילתה שנים בהכחשת האשמות מתמשכות כי המילים הן על שימוש וסחר בהרואין, וטענה שמאזינים שונים ישמעו דברים שונים במילים. יו קורנוול סוף סוף נקלע להתייחסות לסמים ב-2001, כשאמר, 'זה על הרואין וגם על בחורה'. הבחורה הזו הייתה חברתו הים תיכונית של קורנוול באותה תקופה - בעלת עור חום זהוב.
השמעת זווית הסמים לא הייתה מחשש להשלכות, אלא בגלל שהם לא רצו שהשיר יצטמצם לשיר סמים בלבד.
מקורו של השיר כאשר הקלידן דייב גרינפילד התנסה בקטע מוזיקלי. בעוד שגרינפילד שיכלל את מרקם הגיבוי של הסינתיסייזר/צ'מבלו, יו קורנוול כתב 10 דקות של מילים. הוא חתך אותם כדי שיתאימו לשיר.
אף אחד לא ראה בשיר יותר מסתם רצועת אלבום, עד שתחנות רדיו באנגליה החלו להשמיע את השיר. המתופף Jet Black תמיד חשב עליו כעל שיר להיט ודחף ליציאתו כסינגל. זה הפך ללהיט הגדול ביותר שלהם ולאחד השירים הפופולריים ביותר שלהם בקרב המעריצים.
אומר גיטריסט הבס Stranglers, ז'אן ז'אק ברנל, בראיון למגזין המוזיקה המקוון רמיניסין ' : ״נמחקו עד אז. הייתה חברת תקליטים חדשה בזמנו שהשתלטה עלינו כי הם בלעו את חברת התקליטים הקודמת שלנו. הם אמרו שהפאנק נגמר וגמרנו, ואז הכרחנו אותם להוציא את התקליט הזה. הם אמרו שזה לא נשמע כמו החונקים ושאי אפשר לרקוד לזה וכו'. הם הוציאו את זה לפני חג המולד מתוך מחשבה שזה די ימות מוות, אבל זה פיתח רגליים משלו. כתוצאה מכך הוא זכה באותה שנה בפרס איבור נובלו.'
ההרכב של Stranglers בין השנים 1975-1990 היה יו קורנוול (גיטרה/שירה), ג'יי ג'יי ברנל (בס/שירה), דייב גרינפילד (קלידים/שירה) וג'ט בלאק (תופים). ב-1990 עזב קורנוול והלהקה המשיכה עם זמר חדש וגיטריסט חדש.
השיר הזה כולל ריף צ'מבלו מסוג שנות ה-60 עם חתימת זמן יוצאת דופן. האינטרו (והחלקים דומים לו) נשמעים כמו שלושה תיבות של 3/4, ואז אחד של 4/4, והשאר ישר רק 3/4 כמו ואלס.
זה היה סינגל המצעד הגבוה ביותר של The Stranglers בבריטניה, והסינגל הנמכר ביותר של EMI מזה שנים רבות.
השיר הזה הגיע למקום השני בבריטניה, מאחורי ' Town Called Malice /Precious' של The Jam. חברת התקליטים של The Stranglers, EMI, התנגדה לכך שהסינגל של Jam יהיה זמין גם בגרסת 7 אינץ' מוקלטת באולפן וגם בגרסת 12 אינץ' חיה. הם טענו שהמעריצים של הג'אם קנו את שתי הגרסאות של הסינגל, מה שמנע מ'גולדן בראון' להגיע למקום הראשון.
