השיר הזה הוא על איך זה להיות מפורסם. בואי נתן את מחשבותיו על הנושא בראיון ב-2003 עם כותב שירים מבצע מגזין: 'התהילה עצמה, כמובן, לא באמת מעניקה לך יותר מאשר ישיבה טובה במסעדה. זה בטח די ידוע עד עכשיו. אני פשוט נדהם איך תהילה נחשבת להיות הכל ולסיים הכל, וכמה מהילדים הצעירים האלה שנכפים על הציבור נדונו לרעיון הזה שכל מה שצריך כדי להיות מפורסם זה בסדר. זה מצב עניינים עצוב. כמה יהירים ושאפתנים אני חושב שהיינו בדור שלי, אני חושב שהרעיון היה שאם אתה עושה משהו ממש טוב, אתה תתפרסם. הדגש על התהילה עצמו הוא משהו חדש. עכשיו זה, כדי להיות מפורסם אתה צריך לעשות מה שצריך, וזה בכלל לא אותו דבר. וזה ישאיר רבים מהם עם התחושה הריקה הזו. שוב, אני לא יודע אם זה יקרה, כי אני חושב שהרבה מהם באמת מרוצים. אני מכיר כמה אישים באנגליה שמפורסמים בכך שהם מפורסמים, בעצם. הם בערך יצאו מעולם הפופ, אבל הם די שמחים שמצטלמים אותם הולכים לכל מקום ומשוויצים בילדים שלהם וזו קריירה עבורם. קריירה של כמו להיות שם ולהופיע ולהגיד, 'כן זה אני, הבחורה או הבחור המפורסמים' (צוחק). זה כמו 'מה אתה רוצה?' זה כל כך וורהול. זה ריק כמו זה. וזו בשבילי דאגה גדולה. אני חושב שזה עשה דברים איומים לתעשיית המוזיקה. יש כל כך הרבה זבל, זבל בחוץ״.
ג'ון לנון עזר בכתיבת השיר הזה - הוא המציא את הכותרת וגם שר את קטעי ה'Fame' ברקע בקול הגבוה. הם התחילו לעבוד על השיר כאשר בואי הזמין את לנון לאולפן, ולנון ניגן בגיטרה קצב בג'אם סשן שהביא לטראק הזה. בואי פגש את לנון פחות משנה קודם לכן במסיבה שערכה אליזבת טיילור. לנון היה אחד מהאלילים של בואי, והם הפכו לחברים טובים.
בואי ניהל לעתים קרובות שיחות עם לנון על איך התהילה לקחה חלקים מחייהם. באותו ראיון אמר בואי: 'דיברנו על ניהול, וזה קצת יצא מזה. הוא אמר לי, 'אתה מפיל את המנהל הנוכחי שלך' (צוחק). זה היה בעצם הקו. וג'ון היה הבחור שפתח אותי לרעיון שכל ניהול הוא שטויות. שאין דבר כזה ניהול טוב ברוקנ'רול, וכדאי לנסות לעשות את זה בלעדיו. זה היה ביוזמתו של ג'ון שבאמת הצלחתי בלי מנהלים, והתחלתי להביא אנשים שיעשו עבורי עבודות ספציפיות, במקום להחתים את עצמי לבחור אחד לנצח ולבקש ממנו לקחת חלק מכל מה שאני מרוויח. בדרך כלל, חתיכה די גדולה, ושהוא באמת לא יעשה הרבה. אז אם הייתי צריך לעשות משהו פרסום מסוים, הייתי מביא אדם שמתמחה בתחום הזה, והוא יעבוד אצלי על בסיס עבודה אחד והיינו מגיעים לתשלום המוסכם. והתחלתי להבין שאם אתה מבריק, אתה די יודע שאתה שווה, ואם אתה יצירתי, אתה יודע מה אתה רוצה לעשות ולאן אתה רוצה להגיע בדרך זו. איזה דבר נוסף המנהל הזה אמור לעשות בשבילך? אני מניח שבימים עברו, זה היה [בקול ניו יורקי מוקפד] 'תשיג לך הפסקות!' (צוחק). אני אפילו לא יודע מה מנהלים אמורים לעשות. אני חושב שאם יש לך אפילו מעט אינטליגנציה, אתה תדע מה אתה ולאן אתה רוצה ללכת. ברגע שאתה יודע את זה, אתה פשוט מביא אנשים ספציפיים לעבודות מומחים. אתה לא צריך בסופו של דבר להחתים את חייך לאיזה טיפש שפשוט שם סוג של אוחז במעילים.'
הגיטריסט של בואי, קרלוס אלומר, הגה את ריף הגיטרה. הוא התבסס על שיר בשם 'Foot Stompin' של The Flares, שבואי ביצע בסיבוב הופעות. 'במוזיקה של פאנק, מה שאתה רוצה לעשות זה לשים הרבה חורים,' נזכר אלומר מוג'ו מגזין של הנגינה של השיר, 'משאיר קצת מקום למישהו שיוכל לרקוד בו. לנון ניגן בגיטרה אקוסטית והפכנו את זה וזה צליל היניקה שאתה שומע בהתחלה.'
״אז שמנו הדהוד גדול על הריף של דיוויד,״ המשיך. 'כמו ללכת למרכז בילוי כשהוא ריק, לקחת את המגבר והגיטרה שלך - ולמלא את החדר הזה.'
זה היה הלהיט הגדול הראשון של בואי באמריקה, וגם הראשון שלו שהצליח יותר בארה'ב מאשר בבריטניה. היו לו כמה להיטים בבריטניה לפני זה, כולל 'Rebel Rebel', 'Life On Mars' ו-'Diamond Dogs'.
בואי: 'תהילה יכולה לקחת גברים מעניינים ולהטיל עליהם בינוניות'.
זה הוקלט באולפני Sigma Sound בפילדלפיה, שם נוצרו הרבה קלאסיקות נשמה משנות ה-70. בואי רצה שלאלבום תהיה תחושת רית'ם אנד בלוז, והוא קרא לסאונד שיצר 'Plastic Soul'.
בואי לוחש משהו בסוף. לפי השמועות, זה או 'מביא כל כך הרבה כאב' או 'מרגיש כל כך הומו, מרגיש הומו'.
בואי ביצע את זה ואת 'שנות הזהב' הלאה רכבת נשמה בפרק ששודר ב-4 בנובמבר 1975, מה שהפך אותו לאחד האמנים הלבנים הראשונים שהופיעו בתוכנית. בואי לכאורה שתה כמה משקאות לפני שהמשיך להרגיע את עצביו.
זה עבר רימיקס כגרסת טכנו עבור אישה יפה פסקול. זה נקרא מחדש 'תהילה '90'. גם גרסה זו נכללה באלבום Changesbowie כאשר הוא הוצא מחדש.
בסוף השיר הזה, 'תהילה' חוזרת על עצמה 23 פעמים, כל 'תהילה' היא תו אחר. החזרות על 'תהילה' משתרעות על פני ארבע אוקטבות מדהימות. >>קרדיט הצעה : אנאבל - יוג'ין, OR
באחת מהופעותיו הראשונות של בואי בטלוויזיה בארה'ב, הוא ביצע את זה המופע של שר בשנת 1975. >>קרדיט הצעה : ברטרנד - פריז, צרפת
בזמן כתיבת השיר הזה, בואי היה תחת חוזה עם MainMan Records וטוני DeFries. הכסף נוהל בצורה לא נכונה לאחר מספר סיורים, מה שהותיר את בואי שבר מהצורך להחזיר הוצאות. בואי כתב את השיר הזה בתגובה לכל החוויה הכלכלית. זמן לא רב לאחר מכן, בואי פיטר את דהפרייז בהצעתו של ג'ון לנון. >>קרדיט הצעה : תומאס - מריון, אינדיאני
המהנדס אדי קרמר נזכר לֹא מְלוּטָשׁ : 'הסיפור הוא שקרלוס אלומאר תקף את הריף שהפך ל'תהילה' ובואי נכנס ואמר, 'אוי, אני רוצה את זה' וזה התחיל את התהליך'.
הרמיקס 'Fame '90' משמש גם במותחן משנת 1995 עותק כשהרוצח מפנה את קורבנו בבר הומואים.
סוף השיר מודגש בשקשוקה של ויברסלאפ, כלי הקשה המורכב מחוט נוקשה המחבר כדור עץ לקופסה חלולה מלאה בשיני מתכת. לפני 'תהילה', זה הופיע ב'גרין טמבורין' של The Lemon Pipers וב-'All Along The Watchtower' של The Jimi Hendrix Experience.
