ג'ון בון ג'ובי התחיל לכתוב את זה בחדר מלון בלוס אנג'לס. הוא ביקש מהמלון להביא פסנתר שהשתמשו בו לחתונות לחדרו.
זהו שיר אישי שלג'ון מרגיש שחושף הרבה מהבעיות שהוא חווה באותה תקופה.
הפסוק הראשון משקף את מה שהרגיש ג'ון כשניסה לכתוב זאת. הוא נתלה קשות מהלילה הקודם, אך היה לו פסנתר בחדר המלון שלו והיה נחוש לכתוב משהו.
בשורה, 'בעוד המאהבת שלי היא קוראת לי לעמוד שוב באור הזרקורים שלה,' הפילגש 'היא תעשיית המוזיקה והבמה החיה. 'הזרקור' הוא התקשורת. הוא מכנה את המוסיקה 'פילגש' שלו כדי להראות שזו ריגוש, אבל משהו שאולי לא יעשה לו טוב.
בון ג'ובי לא שיחק בגרסה החשמלית המקורית בין השנים 2003 ל -2008 השמאל הזה מרגיש ימין הגרסה הושמעה בסיור Have A Nice Day ובחלקו הראשון של סיור הכביש האבוד. 'מיטת הוורדים' המקורית חזרה לדרך ב -20 במאי 2008 באבו דאבי. לי -אן - פרת ', אוסטרליה
כמו שאני חולם על סרטים הם לא יתעלמו ממני כשאמות
השיר לעיל היה בהשראת הצפייה בסרט הדלתות , עם ואל קילמר בתפקיד ג'ים מוריסון. ג'ון בון ג'ובי הסביר האפוטרופוס : 'הסרט הזה היה נהדר, והשארתי את הסרט ממש ממריץ - הגענו לעזאזל באותו לילה, נסענו בדרך הלא נכונה ברחובות בכיוון אחד ... התעוררתי למחרת וחשבתי על ההשפעה שלו, והקו הזה הגיע מזה.'
