הייתי חבול ומוכה, לא יכולתי לדעת מה אני מרגיש לא הייתי מזוהה לעצמי ראיתי את ההשתקפות שלי בחלון ולא הכרתי את הפנים שלי הו אחי אתה תשאיר אותי בזבוז ברחובות פילדלפיה
הלכתי בשדרה, עד שהרגליים שלי הרגישו כמו אבן, שמעתי את קולותיהם של חברים, נעלמתי והלכתי, בלילה יכולתי לשמוע את הדם בוורידים שלי, זה היה שחור ולחש בדיוק כמו הגשם, ברחובות פילדלפיה
אף מלאך לא יברך אותי זה רק אתה ואני חבר שלי והבגדים שלי כבר לא מתאימים לי, אלף מיילים רק להחליק את העור הזה
הלילה ירד, אני ערנית, אני מרגיש את עצמי מתפוגג, אז קבל אותי אחי בנשיקתך חסרת האמונה, או שנשאיר אחד את השני לבד ככה ברחובות פילדלפיה
