השיר הזה עוסק בפשע של תשוקה: גבר מגלה שדלילה בוגדת בו, אז כשהמאהב שלה עוזב, הוא מופיע בדלת שלה ודוקר אותה למוות. הליריקה מתרככת על ידי קצב מתלהם ופזמון קליט שמתאים לשיר, מה שמוביל למצבים רבים שבהם המונים (לעתים קרובות שיכורים) מוצאים את עצמם שרים, 'שלי שלי דלילה שלי...'
האם יש דלילה אמיתית? תלוי את מי שואלים. הקרדיטים הרשמיים של הכותבים לשיר הזה מגיעים לצוות האנגלי של לס ריד ובארי מייסון, שהקרדיטים האחרים שלהם כוללים את 'Here It Comes Again' מאת The Fortunes, 'The Last Waltz' מאת אנגלברט האמפרדינק ו'Kiss Me Goodbye' מאת פטולה קלארק (שגם הגיע למקום ה-15 בארה'ב ב-1968).
עם זאת, סילבן מייסון, שהיה נשוי לבארי כאשר השירים הללו נכתבו, טוענת שהיא שותפה לכותבת. אימתנו את טענותיה כשהיא הראתה לנו רישומי בית משפט מהסדר הגירושין שלה שמוכיחים את יצירתה. היא גם נבדקה על ידי עיתונים גדולים שמכירים בה ככותבת שותפה, וטום ג'ונס מזכיר אותה ככותבת מילים על המסלול באוטוביוגרפיה שלו.
ב-2001 אמר בארי מייסון לעיתון הבריטי השמש שהוא ביסס את השיר (מינוס שפיכות הדמים) על בחורה שפגש בחופשה בבלקפול, אנגליה כשהיה בן 15. היה להם פליטת קיץ, אבל כשהגיע הזמן שלה לחזור הביתה ללנדודנו שבצפון ויילס, היא סיפרה בארי שהיה לה חבר, וזה נגמר ביניהם. מייסון מצוטט בעיתון כאומר, 'הייתי מרוסק. אף פעם לא התנערתי מזה ונהייתי חולה מקנאה והרבה כאב. היה לה שיער כהה, עיניים דוגרות והיא הייתה ממש נמרצת. אם יש בחורה וולשית טיפוסית, היא הייתה האחת״.
מייסון אמרה ששמה דיליה, שאי אפשר היה לשלב בשיר ('למה, למה, למה דיליה' לא עבד). עשור לאחר מכן, בעבודה עם ריד, הוא קיבל את הרעיון לשנות את שמה לדלילה, והם כתבו את השיר המפורסם. 'פשוט התעצבנתי יותר ויותר עם כל שורה', אמר. 'השקעתי את הלב והנשמה בשיר ההוא - וכך נולדה 'דלילה'.'
השמש פתחה בחיפוש אחר האישה המסתורית שהיווה השראה לשיר, וביקשו מהקוראים להתקשר אם הם מכירים את דיליה מלנדודנו. הם ביטלו את החיפוש כששמעו מסילבן מייסון, שהסביר שהיא שותפה לכתיבת השיר ושאין דיליה. לפי סילבן, לס ריד כבר כתב את הפזמון 'למה, למה, למה דלילה', והמילים מבוססות על המחזמר משנת 1954 כרמן ג'ונס . 'הרעיון של לס ריד היה לכתוב שיר מודרני של שמשון ודלילה, אבל נסחפנו וזה נגמר כמו כרמן ג'ונס ,' היא אמרה WalesOnline , והוסיפו שהשורה 'אבדתי כעבד שאין אדם יכול לשחרר' היא התייחסות לשמשון שקשור.
סילבן אומר שהם הלחינו את השיר תוך שעתיים, והוא פשוט זרם החוצה. ״זה הפך למאהב של הבחור,״ אמרה. ״היא הייתה עם מישהו אחר כל הלילה. הוא קינא, וכנראה שתה - ואז הוא דקר אותה'.
התבקש להגיב, אמר בארי מייסון השמש , 'אין לי הערה לדעותיה של אשתי לשעבר'.
בהסבר כיצד השיר הזה התאחד, אמר סילבן מייסון ל-Songfacts:
'בשנת 1968, כפי שהיה נהוג בדרך כלל, בעלי דאז בארי מייסון והמוזיקאי לס ריד היו נפגשים, בדרך כלל בביתו של לס בוקינג סביב העץ המלוטש והיפהפה, פסנתר כנף, או לפעמים בחדר מוזיקה בפרנסס דיי והאנטר , ממש מעבר לפינה מרחוב דנמרק. FD&H היו המוציאים לאור הכוללים של דונה מיוזיק, חברת ההוצאה הראשונה של לס. הם היו מפיצים כמה מושגים לשיר. לס היה מביא, או עובד על, מנגינה, ובדרך כלל יוסכם על כותרת. לפעמים, בארי היה לוקח את התארים שלי ללס. אחד מהם 'אל תשהה עם האצבע על ההדק', לס הקליט בעצמו, והופיע ב מועדון ביט בברמן לשיר אותו.
המאמצים הראשוניים שלהם יושמו ברשמקול הנייד שלנו ובארי היה מביא את זה, או אלי הביתה, או למשרד שבו נוכל לעבוד על זה ביחד. לשנינו יהיה לוח כתיבה כדי לרשום את הרעיונות שלנו, ואני הייתי מקליד את המילים השלמות במכונת הכתיבה שלי בבית. לפעמים, היינו עדיין משלימים מילים והיינו לוקחים את לוחות הכתיבה שלנו לחדר בקומה העליונה באולפני Les' Wessex בזמן שהעיבוד להדגמה הונח והוקלט.
במקרה של 'דלילה', שהגיעה, בבוקר שטוף שמש, דרך הרשמקול הרגיל, הקלטת הגסה הושמעה לי במשרד בצ'אפל מיוזיק, רחוב סנט ג'ורג' 19, שם חברת ההוצאה לאור של בארי (פטרישיה מיוזיק) היה מבוסס. בקומה הראשונה היה חדר קטן עם פסנתר ושולחן כתיבה בצד שמאל של הבניין (כפי שהסתכלת מהרחוב). הגישה הייתה דרך אזור הקבלה של המנהל סטיוארט ריד.
הלחן כבר הונח בשלמותו על ידי לס ריד, שגם לו היה רעיון לנושא השיר, ופזמון בעל שתי שורות של 'אי יי יי, דלילה'. לס הציע שהשיר יתבסס על סיפורם של שמשון ודלילה מודרניים, ובארי ואני התחלנו לעבוד.
מצאה דרך להרדים את שמשון בחיקה, והזעיקה את השליטים הפלשתים שהמתינו בצל כדי ללכוד אותו. הם גזזו את שערו של שמשון, ובמצבו החדש שנחלש, קשרו אותו, עקרו את עיניו והכריחו אותו לטחון תבואה בכלא בעזה לתוך הקשר מודרני, לא היה קל, אם כי אני חייב להודות, מאוחר יותר על לאונרד כהן. הצליח לעשות עבודה מדהימה עם 'הללויה' בשנת 1984. גם עבורו זו לא הייתה משימה קלה. הוא כנראה 'כתב בערך 80 טיוטת פסוקים ל'הללויה', עם סשן כתיבה אחד במלון רויאלטון בניו יורק, שם הצטמצם לשבת על הרצפה בתחתונים, לדפוק את ראשו ברצפה.'
ככל שהשיר התקדם, לאחר שנאבקנו מעט, החלטנו לעבור ליצירתו על קו העלילה בסרט של 1954 כרמן ג'ונס שראיתי כילדה צעירה והתבססה על ההפקה הבימתית באותו השם משנת 1943 של אוסקר המרשטיין השני, שנוצרה בהשראת עיבוד לנובלה 'פרוספר מרימה' משנת 1845 כרמן , ובו הארי בלפונטה, נבלע ומודלק בתשוקה, קנאה וזעם, חונק את הנואפת כרמן (דורותי דנדרידג') כשהיא לועגת לו. כשהוא מערסל את גופתה המתה, הוא שר, 'שרטו אותי גבוה על עץ, כדי שבקרוב אהיה, עם יקירי, התינוק שלי, כרמן שלי' כשהוא עוצם את עיניה, והמשטרה הצבאית נכנסת לחדר דרך הדלת, ולקחת אותו משם.
השורה היחידה שנותרה מהניסיון המקורי לסיפור התנ'ך הייתה 'אבל הלכתי לאיבוד כמו עבד שאף אדם לא יכול לשחרר', שנראה היה שעדיין התאים לזווית הסיפור החדשה.
זו הייתה אחת מאותן מילות השיר שפשוט זרמו לאחר שהרעיון או הנושא המקורי תפסו אחיזה. אותו דבר קרה עם 'Love Grows (Where My Rosemary Goes)' שעבורו כתבתי את רוב המילים עם טוני מקאוליי בסוף 1969. שניהם הושלמו ללא כתיבה מחדש תוך פחות משעתיים.'
טום ג'ונס המשיך לתואר אבירות. עובדה מעט ידועה על ההקלטה הזו היא שאביר עתידי אחר של הממלכה שר עליה, אלטון ג'ון. לפי הביוגרפיה של פיליפ נורמן סר אלטון , הזמנים היו קשים לכוכב-העל שאפתן אז, והוא לקח כל עבודה בסשן שהוא יכול לקבל, והפך במקרה הזה לקול שאין להבחין במקהלה מאחורי הסינגל המלודרמטי של טום ג'ונס מס' 2 'Delilah'.
'Delilah' הוקלט גם על ידי The Sensational Alex Harvey Band, Connie Francis, Ray Conniff, Jerry Lee Lewis, The Platters and The Ventures. >>קרדיט הצעה : אלכסנדר - לונדון, אנגליה, עבור מעל 2
הכותב בארי מייסון נשאל בראיון לאגודת כותבי השירים הבינלאומית כותב שירים מגזין אם הוא קיבל לעתים קרובות השראה מנושא בעת כתיבת שירים. מייסון ענה: 'בדרך כלל, זו תהיה שורה, במיוחד שורת כותרת, שתהיה ההשראה עבורי. ל'דלילה' קיבלתי השראה מ'ג'זבל', הלהיט הוותיק של פרנקי ליין. פעם אהבתי 'שירי סיפור' כשהייתי ילד. עשיתי דבר שנקרא 'סע בבטחה דרלין''.
P. J. Proby, וזמר אמריקאי שהיו לו כמה להיטים קטנים בשנות ה-60 ('Hold Me', 'I Can't Make It Alone') היה הראשון שהקליט את השיר הזה, אבל הוא עשה זאת במחאה וסירב לשחרר זה, אז זה הלך לטום ג'ונס.
בגרסה המקורית של פרובי, הפזמון הוא 'Eye Yi Yi Delilah' - טום ג'ונס שינה אותו ל-'My My My My Delilah'.
הביצוע של פרובי צץ ב-2008 כאשר הוא נכלל באוסף הטוב ביותר של שנות ה-EMI .
טום ג'ונס נזכר הדואר ביום ראשון 6 בפברואר 2011: 'אני זוכר כששמעתי לראשונה את 'דלילה', חשבתי: 'זה רק תקליט קומי'. המנהל שלי אמר: 'כן, אבל אנחנו רוצים שתעשה את זה ברצינות'. כשאתה שומע את זה לראשונה, אתה חושב שזה סוג של מספר קורע, אנחנו-האלופים. אבל למעשה מדובר בגבר שהורג אישה.
הוא מוקלט בסגנון של שיר שתייה ישן - אתה יכול לדמיין את כל המיכלים המתנופפים באוויר בפאב ישן. דלילה תמיד נהדרת להופיע על הבמה - כשהקהל שומע את הברנז'ה בהתחלה, הם מתחילים ללכת על זה עוד לפני שאני פותח את הפה שלי'.
השיר פופולרי בקרב תומכי מועדון הכדורגל סטוק סיטי שאימצו אותו כהמנון שלהם. הסיפור מספר שהשיר נבחר כאשר קבוצה של מעריצי סטוק סיטי ערכה שיר-שיר עם אלכוהול בפאב. כששוטרים ביקשו מהם לא לשיר אף שיר עם מילות קללות, עלתה 'דלילה' על הקולקוקס והשאר היסטוריה.
לאחר שטום ג'ונס ביצע את השיר לפני הניצחון ההיסטורי של ויילס ברוגבי על אנגליה ב-1999, האוהדים הוולשים אימצו אותו כהמנון הלא רשמי שלהם. איגוד הרוגבי הוולשי מנגן כעת את השיר באצטדיון המילניום לפני משחקים.
בשנת 2014, דאפיד איוואן, זמר פולק ונשיא לשעבר של Plaid Cymru (המפלגה של ויילס), קרא לתומכי הרוגבי הוולשי להפסיק לשיר את זה במשחקים כי זה עושה טריוויאליות לאלימות נגד נשים. טום ג'ונס הגיב בראיון ל-BBC: 'זו לא הצהרה פוליטית. האישה הזו בוגדת בו ו[המספר] פשוט מאבד את זה... זה משהו שקורה בחיים'. הוא הוסיף: 'אם זה יילקח מילולית, אני חושב שזה מוציא את הכיף מזה'.
אז סיפר איוואן האפוטרופוס הוא לא ניסה להחרים את השיר, אבל הוא ניסה לגרום לאנשים לחשוב על השירים שהם שרים. 'כל מה שאני יכול לקוות לו - ואולי התקווה הזו תתגשם כעת בחלקה - הוא שבפעם הבאה שאתה חוגר את השיר המאוד שיר הזה, תחסוך מחשבה לאישה המסכנה ש'לא צוחקת יותר', ותימנע מלחוש סימפטיה כלפיה. המסכן שהרג אותה כי הוא 'פשוט לא יכול היה לסבול יותר''.
השותף לכותב השיר, סילבן מייסון, שקל את המחלוקת וסיפר לבריטניה טֵלֶגרָף , 'אל תאשים את דלילה בכל זה - תאשים את הבירה. הסיבה שיש יותר אלימות במשפחה אחרי משחקי רוגבי היא בגלל שגברים שתו... זה לא קשור לדלילה'.
