זהו שיר ג'מייקני מסורתי אשר שרו על ידי עובדי המעגן שעבדו כל הלילה בהעמסת בננות על ספינות. אור היום, והם מצפים לבואו של הטאלימן (שייקח מלאי) כדי שיוכלו לחזור הביתה.
גרסתו של בלפונטה השתמשה במילים שעיבדו אירווינג בורג'י וויליאם אטאוויי. בורג'י, שלפעמים נחשב ל'לורד בורג'ס ', הוא מלחין קריבי פופולרי. אטאוויי היה סופר וכותב שירים שהיה מיודד עם בלפונטה. בורגי ואטאווי כתבו את רוב השירים ב קליפסו אַלבּוֹם.
שיר זה הוקלט לראשונה בשנת 1952 על ידי אדריק קונר, מוסיקאי מטרינידד ששר אותו עם להקתו The Carribeans בשם 'Day De Light'. השיר עלה מחדש בשנת 1956 כאשר הזמר העממי בוב גיבסון לימד את השיר לשלישיית העם הטאררירס לאחר ששמע אותו בטיול בג'מייקה. לאחר שהטרייר הקליט אותו, שיגעון קליפסו המריא באמריקה, ובלפונטה ניצל את המגמה: על פי BMI, קליפסו האלבום היה הראשון שמכר למעלה ממיליון עותקים.
אלן ארקין, שהלך לתהילה כשחקן, היה חבר ב- The Tarriers. גרסתם הייתה שילוב של 'שיר סירת הבננות' המסורתי ושיר עם ג'מייקני בשם 'היל וגלי ריידר'. שירלי באסי השתמשה באותו עיבוד בגרסת 1957 שלה והפכה לראשונה שתרשמה עם השיר בבריטניה, והגיעה למקום ה -8.
זה נשאר שיר הקליפסו המיינסטרים הפופולרי ביותר, והשיר המזוהה ביותר עם בלפונטה. עם זאת, זה לא היה להיט הקליפסו הראשון באמריקה. הכבוד הזה זוכה לאחיות אנדרוז - שלוש בנות לבנות ממינסוטה - שזכו למקום הראשון בשנת 1945 עם 'רום וקוקה קולה', שיר שנכתב והוקלט במקור על ידי המוזיקאי הטרינידאי לורד אינפדר.
בשנות ה -50, עם השתלטות 'שיגעון הקליפסו', לאקטים לבנים אחרים היו להיטים בז'אנר, לעתים קרובות עם מספרי חידושים (פרי קומו עם 'פא-פאיה מאמא', ג'ורג'יה גיבס עם 'מישהו גרוע גנב דה חתונה בל' ), אך לבלפונטה הייתה אותנטיות מצידו; אביו היה מהודו המערבי, ואמו מג'מייקה, שם התגורר כחמש שנים כשהתבגר.
שישה אמנים הגיעו לטופ 40 בארה'ב עם 'The Banana Boat Song' בשנת 1957: גרסת הטריירס הייתה הראשונה שהגיעה למקום ה -4 (#15 בבריטניה), ואחריה בלפונטה, האחיות Fontane (#13), סטיב לורנס (#18), שרה ווהן (#19), וסטן פרברג, שגרסתו הקומית הגיעה למספר 25.
בלפונטה ביצע זאת בטלוויזיה בפעם הראשונה כשהיה כוכב אורח בעונה 3 של מופע החבובות . במהלך ההופעה, הוא הסביר את משמעותו של הטאלימן לפוזי בר ('הוא הבחור שסופר את הבננות כשהן הולכות לאחיזת הספינה') ועשה כמיטב יכולתו להרמוניה עם כמה חבובות לא כשירות מוזיקלית.
זה הופיע בסצנת ארוחת ערב סוערת במהלך הסרט מ -1988 מיץ חיפושית .
הלהיט של Smokey Robinson & The Miracles מ -1965 'The Tracks Of My Tears' כולל שינויי אקורד דומים. גיטריסט ניסים מארב טרפלין הודה שקיבל את הרעיון לאחר שהאזין לגרסתו של הארי בלפונטה לשיר זה.
אמר Belafonte בראיון לבלוג ArtsJournal ג'אז מעבר לג'אז : 'הדבר החשוב ביותר בעיני ב'שיר סירת הבננות' הוא שלפני שאמריקה שמעה אותו, לאמריקאים לא היה מושג לגבי התרבות העשירה של הקריביים. מעט מאוד מהם עשו זאת, בכל מקרה, וזה לא נראה לי הגיוני. לא היה לי הגיוני אז שאנשים באמריקה לא יגיבו לתרבות הקריבית שהכרתי בדרכים משמחות וחיוביות. אבל היו אז הנחות תרבותיות לגבי אנשים מהאיים הקריביים - שכולם שותים רום, מטורפים מינית ועצלנים - לא הם היו אדני אדמה, אוספים בננות לבעלי המטעים.
חשבתי, תן לי לשיר על הגדרה חדשה של האנשים האלה. תן לי לשיר שיר עבודה קלאסי, על גבר שעובד כל הלילה תמורת סכום השווה למחיר של דרמה בירה, אדם שעובד כל הלילה כי הוא קריר יותר אז מאשר במהלך היום״.
בתוך ה E*TRADE 2018 Super Bowl Commercial 'This Is Olding', אזרחים ותיקים שרים מילים שהשתנו ('אני 85 ואני רוצה ללכת הביתה') לשיר הזה, ומשקפות את מצוקותיהן על הצורך לעבוד בניקוד שלהן.
